בשנים שעבדתי במסיל"ה הייתי רחוקה שנות אור מלחשוב שאהיה פעם חלק ממירו מדיה. אם מישהו היה אומר לי שאעבוד יום אחד בשיווק, הייתי צוחקת. מה לי העובדת הסוציאלית ולשיווק…

אז איך זה שבכל זאת הגעתי לעשות בדיוק את זה?

כמו הרבה דברים טובים, במקרה.

ילדתי את אלונה בתנו השלישית ובסמוך ללידה עזבנו את המרכז ועברנו להתגורר בפרדס חנה. עם כל זאת שמסיל"ה היתה בשבילי בית ומקום של עשייה משמעותית וגם של התפתחות אישית, הלכה והתחזקה בי הידיעה שהפרק של מסיל"ה בחיי הסתיים, אחרי 7 שנים שם.

בזמן חופשת הלידה במיקומנו החדש, התחלתי ספונטנית לפנות לעסקים שמצאו חן בעיני ולהציע להם סרט. לא קראתי למה שאני עושה שיווק, זה פשוט קרה בטבעיות, ולהפתעתי גם עבד! אנשים ראו את הסרטים של מירו ואהבו, והפניות האלה שלי הביאו להזמנות. ועם כל הצלחה קטנה כזאת, הלב שלי צהל משמחה. בשלב הזה עוד  ממש לא חשבתי להפוך את זה למשהו קבוע או להתמקצע בתחום. היה לי ברור שזה משהו שאני עושה "על הדרך" ורק בינתיים, כי אני פנויה ובבית. אבל זה היה מרגש..

פחות או יותר באותו זמן שהתחלתי עבודה חדשה, פתחנו בחיפושים אחר  אשת שיווק למירו מדיה. היה ברור שהגיע הזמן לשווק באופן עקבי ומקצועי, כדי שמירו יוכל לעסוק בדבר עצמו: יצירת סרטים.

בעבודה החדשה שלי היה את כל מה שצריך. תפקיד מעניין, קידום לניהול שחיכה לי מעבר לפינה, אנשים ממש נחמדים וכל זה במרחק הליכה מהבית. מה אפשר עוד לבקש? ובכל זאת אחרי כמה חודשים הרגשתי שזה לא זה. הכל כביכול נכון ומתאים אבל אני לא ממש שם. קול פנימי שהלך וגבר קרא לי זה לא המקום שלך כרגע. ניסיתי זמן מה להדחיק את הקול הזה, כי אם לא זה, אז מה כן?

עד שנפל לי האסימון, ופתאום היה לי ברור מה כן! אני אהיה העובדת החדשה של מירו מדיה! כן. אמנם  רעיון הזוי, אבל מרגיש כל כך נכון. זה זמן לעשות לביתי. להצטרף לעסק המשפחתי, הרי מי ישווק את מירו מדיה יותר טוב ממני…!

אז אמנם הלב אמר כן. אבל ההיגיון שלי, וגם של מירו אמרו דברים אחרים. עלו דאגות ושאלות כמו איך זה יהיה עבורנו כמשפחה לוותר על משכורת אחת קבועה ובטוחה? האם נוכל לשלב זוגיות ועבודה משותפת? וגם הרבה קולות של אנשים מבחוץ שאמרו – שזה צעד פזיז ולא מוותרים על עבודה טובה ונוחה כמו שלי, וזה מסוג הדברים שצריך לעשות לאט לאט ותוך תכנון מדוקדק ולא בבת אחת…. אבל עם כל יום שעבר, פשוט הרגשתי יותר ויותר בבירור שזה הצעד הנכון לעשות. הייתה לי שם בהירות גדולה שהייתה חזקה יותר מהפחדים.

וכך זה קרה. התפטרתי והלכתי אחרי הלב. ומאז אני חלק ממירו מדיה. חורשת לרוחב ולעומק את עולם השיווק והמדיה, מתחזקת את הקשר עם הלקוחות, מכינה בריפים, מדייקת מסרים. ונהנית מכל רגע. ואחרי שנה וחצי אני יכולה לומר בלב שלם, שמעבר לכל ההתמודדויות והאתגרים שהעבודה המשותפת מזמנת (והיא מזמנת..!), אני באמת במקום הנכון. שמחה על ההחלטה ושמחה על הדרך.

ותוך כדי תנועה גיליתי שני דברים שהפתיעו אותי. האחד הוא שלא רק בעבודה סוציאלית, אלא גם כאן בעולם העסקים, מה שאנחנו עושים זה לעזור לאנשים. לעזור להם להגשים את היעדים והחלומות שלהם בעזרת הכלי היצירתי שיש בידינו. והדבר השני שגיליתי הוא ששיווק ועבודה סוציאלית, הם לא באמת כאלה עולמות רחוקים ומנוגדים כמו שחשבתי פעם. למעשה גיליתי שיש ביניהם הרבה מן המשותף. ושהרבה מאוד מהכלים שרכשתי כעובדת סוציאלית משרתים אותי מאוד בעבודתי החדשה. כי עסקים עושים עם אנשים. לא משנה אם זה בעל עסק קטן, או מנכ"ל של חברה גדולה. זה וגם זה רוצה בסופו של דבר שיראו אותו. שיקשיבו לו באמת. שיבינו אותו וידעו לזהות את היופי והייחוד שלו, את מה שיש לו לתת לעולם. שידעו לעזור לו לדייק את הדברים האלה. כל זה, ביחד עם היכולת של מירו ליצור סרט שיבטא בדרך יצירתית ומעניינת את התכונות של העסק, הוא שילוב חזק ומנצח.