כשהחלפנו את הרכב וחיפשנו פורד פוקוס  סטיישן, פתאום כל מה שראיתי על הכביש היו סטיישנים של פוקוס. כשנכנסתי להריון, ראיתי נשים בהריון בכל מקום שאליו הגעתי...

אם זו הייתי רק אני, לא הייתי כותבת לכם על זה. אבל זו כמובן תופעה ידועה. זה לא שלפני זה לא היו נשים בהריון או סטיישנים של פוקוס על הכביש. וזה גם לא שהם התרבו פתאום כמו שהיה נדמה לי. אלא שיש חלק במוח שלנו שנקרא מערכת ה-RAS  או בעברית "מערכת ההפעלה הרשתית". מערכת זו היא מרכז הקשב של המוח והיא אחראית על הויסות של מה שהחושים שלנו קולטים. המערכת הזו בעצם מתפקדת כמסננת ואומרת למוח שלנו, מתוך כל המידע שעובר לידינו, למה לשים לב ולמה לא.

כיום בעידן המדיה הדיגיטלית בו הנגישות למידע היא מיידית ותמידית, עידן בו אנו חווים כל הזמן הצפה של מידע, הרבה יותר קשה לעבור את מערכת הסינון  הזאת של המוח שלנו. אם פעם, הרבה יותר מוקדם באבולוציה של האנושות, בני האדם היו סופגים כמה שיותר חוויות חושיות מהסביבה, כיום בולטת היכולת דווקא להתעלם ממידע לא רלוונטי.

מה המשמעות של זה עבורנו בעלי העסקים?

המשמעות היא, שהרבה יותר קשה למשוך את תשומת הלב של קהל היעד, הרבה יותר קשה לגרום לאנשים להקשיב לנו, לראות אותנו, לשמוע למה שיש לנו לומר, לשים לב למה שיש לנו לתת, גם אם זה בדיוק מה שהם צריכים וגם אם אנחנו הכי טובים במה שאנחנו עושים.

אחת הדרכים הכי אפקטיביות לעבור את המסננת של קהל היעד ולתפוס את תשומת הלב שלו היא להעביר חוויה  ולגעת ברגש. וזה חייב לקרות מהר, משהו שקשה מאוד לעשות בעזרת טקסט. כי גם אם הטקסט הכי טוב, הכי מעניין, הכי רלוונטי, צריך להתחיל לקרוא אותו בשביל לעבור את החוויה. רוב האנשים לא יגיעו לשם…

כאן טמונה הרבה מהעצמה של סרט. כי סרט שעשוי נכון, מתחיל חזק, נוגע ברגש – תופס את תשומת הלב של הצופה. 

והעניין הזה הוא קצה חוט, שמשאיר אתכם בתודעה של הגולש ויכול להניע אותו לפעולה הרצויה לכם – החל מזמן שהיה ארוך יותר באתר שלכם וחשיפה לתכנים נוספים, ועד ביצוע פעולה קונקרטית כמו הצטרפות לרשימת תפוצה או רכישת מוצר.